פסק-דין בתיק עת"מ 9453-01-12

1.         לפני עתירה במסגרתה מבקשים העותרים מהמשיבה לחדול מהליכי גבייה מנהלית שננקטו לצורך גביית תשלומי ארנונה.

2.         העותרת 2 היא אלמנתו של פנחס עמירה ז"ל (להלן: "המנוח") אשר נפטר ביום 6/2/09. העותר 1 הוא עזבון המנוח.

3.         העתירה הוגשה לאחר שבסוף שנת 2010 נשלחה דרישה לתשלום חוב (נספח א' לעתירה). הדרישה הופנתה לעמירה פנחס וזאת לתשלום סך 127,586.74 ש"ח.

לאחר פניית העותרת באמצעות באת כוחה למשיבה, התקבלה תשובת המשיבה מיום 9/6/11 ולפיה מדובר בחוב מים וארנונה: "וזאת בגין תקופת חזקה בנכסים כמפורט:

רח' תושיה 10 א' ת"א, לתקופה 1.7.93 - 1.7.04".

עוד צוין, כי על היורשים לדאוג לתשלום חוב העזבון (נספח ח' לעתירה).

4.         ב"כ העותרת פנתה לנציגי המשיבה וטענה, כי החוב התיישן.

עוד טענה, כי הנכס ברחוב תושיה 10 א' ת"א (להלן: "הנכס") נתפס ע"י כונסת הנכסים עו"ד רחל ברכה עוד בתחילת 2001 ונמכר על ידה בנובמבר 2004 לאחר ששולמו בגינו כל החובות כהנחיית ראש ההוצל"פ בתיק הוצל"פ 01-76824-00-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

כונסת הנכסים אכן שילמה את החוב לעירייה (ראה נספח י' לעתירה), והנכס נרשם על שם הקונים.

ב"כ הצדדים ניהלו התכתבות בחודשים יולי - ספטמבר 2011.

ביום 18/12/11 שלחה ב"כ המשיבה לב"כ העותרים מכתב (נספח ט"ז לעתירה) ובו דחתה את טענת ההתיישנות.

במכתב נכתב:

"3. החוב נוצר בחודש נובמבר 2000 ובחודש ינואר 2002 נשלחה לחייב ז"ל הודעת דרישה מטעם מרשתי".

כלומר:  בניגוד לכתוב בדרישה לתשלום החוב בעקבותיה הודיעה המשיבה בחודש יוני 2011, כי החוב הוא בגין התקופה שבין יולי 1993 ליולי 2004, נטען במכתב מחודש דצמבר 2011, כי החוב נוצר בחודש נובמבר 2000.

ב"כ המשיבה ציינה במכתב, כי בשנת 2002 נודע למשיבה, כי המנוח נכנס להליכי פש"ר וביום 4/6/02 ניתן צו כינוס. ההליכים נגדו הוקפאו עד ליום 28/6/06 אז בוטל הפש"ר בשל "ניצול לרעה".

בשנת 2008 נשלחה למנוח דרישה נוספת לתשלום החוב.

בעקבות מכתב ב"כ המשיבה מיום 18/12/11, הוגשה העתירה דנן.

5.         תמצית טענות העותרת :

א)         העותרת טוענת, כי החוב שולם, שכן ללא התשלום, לא היתה יכולה כונסת הנסים להעביר את הנכס על שם הקונים, כפי שעשתה עוד בשנת 2004.